סטרס הוא לא בהכרח דבר רע , הגוף מגיב לגירוי, מתכונן, ואז אמור לחזור לאיזון. הבעיה מתחילה כשהוא לא מצליח לחזור. כשזה קורה שוב ושוב, מצטבר עומס שהכלב לא יודע איך לפרוק לבד.
כוס המתח
דמיינו כוס מים. חשיפות תכופות לגירויים מלחיצים, מבלי שיש לכלב מספיק זמן מנוחה והתאוששות, ממלאות את הכוס טיפה אחר טיפה. יום עמוס יכול לכלול משאית אשפה בבוקר, ריצה לממ"ד בצהריים, ואורחים בערב. כשהכוס מלאה , כל רשרוש קטן יגרום לה להישפך, ותקבלו התפרצות.
כשהכוס מלאה , הכלב לא עושה בחירות, הוא מגיב. אין טעם לנסות ללמד אותו כלום באותו רגע. קודם כל צריך לרוקן את הכוס, ורק אחר כך אפשר לעבוד.
הרבה לפני שכלב מגיב בעוצמה, הוא שולח סימנים. הם דקים, הם מהירים, וקל מאוד לפספס אותם , אבל הם שם. ברגע שמתחילים לראות אותם, המערכת כולה נהיית הרבה יותר קריאה.
ליקוק שפתיים
מהיר, עדין, בלי אוכל בסביבה. זה אחד הסימנים הראשונים שהגוף מנסה להתאזן. שימו לב , הוא יכול להופיע רגע לפני תגובה.
פיהוקים
לא מנמנום , פיהוק שמגיע במצב חברתי או מתוח הוא ניסיון להוריד את הטמפרטורה של הסיטואציה. של עצמו ולפעמים גם של הסביבה.
ניעור הגוף
ניעור חזק מיד אחרי מצב מלחיץ , כאילו יצא מהים , הוא הגוף שמנקה אדרנלין ועובר בין מצבים. ככל שזה קורה יותר, ככה תבינו כמה הכלב מעבד לאורך היום.
הסטת מבט
הכלב מסיט את הראש הצידה , לא כי הוא לא מקשיב, אלא כי הוא מנסה להוריד את המתח במפגש. זו שפת גוף שאומרת "אני לא כאן לריב".
עיני ירח
הראש מסובב אבל העיניים קפואות על הגירוי , ורואים לבן גדול של העין. זה אחד הסימנים הברורים ביותר שהכלב מוצף. תנו לו מרחב, עכשיו.
לא מחפשים סימן אחד , מחפשים דפוס
כלב שמלקק שפתיים פעם אחת יכול פשוט להיות יבש. אבל כשהסימנים מגיעים ברצף , ליקוק, הסטת מבט, ניעור , זה כבר מספר סיפור. ככל שתכירו את הבסיס של הכלב שלכם, כך תדעו מתי משהו השתנה.
יש הבדל גדול בין "הכלב שלנו לחוץ" לבין "הכלב שלנו מגיב לאופנועים וכלבים מאחורי גדר". הראשון מרגיש כמו בעיה ללא פתרון. השני , זה כבר משהו שאפשר לעבוד עליו.
איך עוקבים אחרי הטריגרים?
שלושה דברים לרשום אחרי כל אירוע:
שבוע של מעקב כזה נותן תמונה שלא תקבלו בשום דרך אחרת. פתאום רואים דפוסים שלא שמתם לב אליהם.
כשכלב פתאום מתחיל למשוך חזק יותר בטיול, להגיב מהר יותר, או להיראות כאילו הוא "לא מקשיב", קל לחשוב שהוא פשוט בוחר להתעלם. אבל בהרבה מקרים, זאת בכלל לא עקשנות, אלא סימן לכך שהמערכת שלו כבר עמוסה. כשהגוף בדריכות גבוהה, הרבה יותר קשה לכלב לעצור רגע, להתרכז, להקשיב או לקבל החלטות רגועות.
לכן במקום להסתכל רק על ההתנהגות עצמה, שווה לנסות להבין מה הגוף שלו מספר לנו.
יש כלבים שנראים "בסדר" בזמן האירוע, אבל אחר כך נשארים דרוכים הרבה זמן. לפעמים זה נראה כמו:
ולפעמים אפשר לראות סימנים שהגוף מתחיל לשחרר את המתח:
הרבה פעמים כשכלב נראה "מלא אנרגיה", האינסטינקט שלנו הוא לעייף אותו יותר, עוד כדור, עוד ריצה, עוד פעילות. אבל אצל לא מעט כלבים, הקושי האמיתי הוא בכלל לא חוסר בפעילות. הוא קושי להוריד הילוך.
לפעמים אנחנו חושבים שכלב רגוע הוא פשוט כלב עייף. אבל רוגע אמיתי נראה אחרת לגמרי. זה לא רק כלב ששוכב בלי לזוז, אלא כלב שהגוף שלו באמת הצליח להוריד הילוך.
לפעמים זה מתחיל מדברים קטנים מאוד:
יש כלבים שנראים מאוד עייפים, אבל בפנים עדיין נמצאים בדריכות גבוהה.
ולפעמים דווקא הרגעים הכי יפים הם הרגעים הקטנים שבהם רואים את הגוף מתחיל לשחרר: נשיפה, התנערות, הליכה רגועה יותר, או פשוט כלב שמצליח סוף סוף לנוח באמת.
הרבה פעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו עושים דברים שנראים הגיוניים לגמרי, אבל בפועל דווקא מקשים על הכלב להירגע. זה לא כי אנחנו עושים משהו "לא נכון", אלא כי לפעמים קשה לזהות מתי הכלב צריך עוד פעילות, ומתי הוא דווקא צריך פחות עומס.
לפעמים כשכלב נראה חסר מנוחה, האינסטינקט הוא להוסיף עוד פעילות: עוד כדור, עוד משחק, עוד טיול. אבל אצל חלק מהכלבים, עוד עוררות דווקא מקשה על הגוף לרדת מדריכות.
יש כלבים שנהנים מזה מאוד, אבל אצל אחרים זה יכול להשאיר את הגוף במצב של "עוד ועוד". לפעמים נראה כלב עייף, אבל בפועל המערכת שלו עדיין מאוד דרוכה מבפנים.
כשהמערכת הייתה בעומס לאורך זמן, לוקח זמן ללמוד להירגע מחדש. לפעמים השינוי מגיע דווקא מהדברים הקטנים שחוזרים על עצמם ביומיום.
קל מאוד להתמקד רק במה שרואים מבחוץ: נביחות, משיכות, חוסר שקט. אבל הרבה פעמים ההתנהגות היא רק הסימן החיצוני למה שהגוף מרגיש בפנים.
עומס שלא מטפלים בו לא נעלם , הוא מצטבר. ועם הזמן הוא מתחיל להשפיע על כל דבר:
סף תגובה נמוך
כלב שבשבוע שעבר עבר לידו אופנוע בלי לזוז , השבוע נובח עליו בטירוף. לא השתנה הכלב, השתנה מה שנצבר בפנים.
מאפס למאה בלי אזהרה
תחשבו על יום שקמתם עייפים, הכנתם קפה עם מלח בטעות, באמצע הנסיעה היה פנצ'ר , ואז מישהו בעבודה אמר משהו קטן וצעקתם עליו. לא בגלל שהוא עשה משהו נורא, אלא כי הכל לפני כן מילא אתכם עד הסוף. בדיוק ככה עובד הכלב שלכם. מה שנראה כמו "פיצוץ בלי סיבה" הוא בעצם הטיפה האחרונה שמגיעה אחרי יום שלם של עומס שנצבר.
קשיי הקשבה ולמידה
כשאתם עצמכם בלחץ גדול , האם אתם מצליחים ללמוד משהו חדש? הכלב שלכם בדיוק אותו דבר. מוח שעסוק בהישרדות לא מעבד הוראות. זו הסיבה שאימון באמצע מצב של עוררות גבוהה לרוב לא עובד.
השפעה על הבריאות
כמו אצלנו, סטרס כרוני משפיע גם פיזית , מערכת חיסונית חלשה יותר, בעיות עיכול, ורגישות מוגברת לכאב. הרבה ביקורי וטרינר שנראים "ללא הסבר" מתחילים במקום הזה.
שאלות נפוצות
שאלות שאולי גם עברו לכם בראש
אם הרגשתם שאתם מסתכלים על הכלב שלכם קצת אחרת אחרי המדריך הזה, זה כבר צעד ענק.
רוצים להבין את הכלב שלכם לעומק?
אם אתם רוצים לבנות לו תהליך רגוע ומדויק יותר, או פשוט לעשות קצת סדר בתוך כל מה שמרגיש עמוס , אני כאן בשבילכם. שלחו לי 3 שורות על הכלב שלכם ונתחיל משם.
כתבו לי בוואטסאפמגיב לכל הודעה באופן אישי